נקר שחור

נקר שחור
נְקֵבָה
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	נקראים
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	נקריים
סוג:	Dryocopus
מין:	נקר שחור
שם מדעי
Dryocopus martius ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

נקר שחור (שם מדעי: Dryocopus martius) הוא מין של נקר גדול מהסוג Dryocopus, שמצוי ביערות באזור הפלארקטי, ואינו נודד. תחום תפוצתו מתפרש מצרפת וספרד על פני כל אירופה (מלבד פורטוגל והממלכה המאוחדת), ועד לחלקים מהמזרח התיכון ואסיה, שכוללים את קוריאה, יפן וסין.

מאפיינים

Dryocopus martius pinetorum

אורכו כ-45 עד 55 ס"מ, אורך הזנב כ-15.9 עד 17.3 ס"מ, אורך המקור 5-6.7 ס"מ, ומוטת הכנפיים היא 64–84 ס"מ. הנקר ניזון מחרקים ומהפגיות שלהם, בעיקר מנמלים מהסוג קמפונית ומזחלים; הוא משיג את מזונו על ידי הוצאתם מהחור שניקר בעץ. שריר גדול בצווארו מאפשר לו לנקר בעזרת מקורו בעץ שוב ושוב. הנקר מכין גם את מקום הקינון שלו, חור בעץ, על ידי שימוש במקורו; הכנת הקן נמשכת כארבעה שבועות, והנקר מעדיף לקנן בעץ רקוב או חולה, שניתן יהיה לחפור בו בקלות. גודל התטולה נע בין 2 ל-8 ביצים. הזכר והנקבה דוגרים על הביצים לסירוגין. כ-18 עד 35 ימים לאחר הבקיעה, הגוזלים פורחים מהקן. מיני עופות רבים אחרים מקננים בחורים שיצרו הנקרים.

כמשתמע משמו, גופו של הנקר הבוגר שחור, מלבד ציצת הנוצות האדומה, שאצל הזכרים מכסה את כל החלק העליון של הראש, בעוד אצל הנקבות, היא מכסה רק את צדו האחורי.

אזור מחיה

אזור המחיה של הנקר השחור מתפרש מצרפת מזרחה לכל אירופה, מלבד בריטניה וצפון סקנדינביה. הוא אף ממשיך לטריטוריות ומדינות באסיה, בהן קוריאה, יפן, סין, המזרח התיכון, איראן וקזחסטן. הגבולות הדרומיים של אזור המחיה שלו הם ספרד ואיטליה, ויש אף מספר פרטים שנצפו בפורטוגל. הנקר השחור מצוי יותר באירופה מאשר באסיה, וכן באסיה הפרטים יותר פזורים ופחות צפופים לעומת אירופה.

תיאור

אורכו של הנקר השחור נע מ-45 ל-55 סנטימטרים והוא בעל מוטת כנף שנעה בין 64 ל-84 סנטימטרים. בממוצע, הוא שוקל בין 250 ל-400 גרם. אורך כנפיו נע בין 22.7 ל-26 סנטימטרים, אורך הזנב הוא בין 15.9 ל-17.3 סנטימטרים, המקור נע בין 5 ל-6.7 סנטימטרים ואורך כפות רגליו נע בין 3.6 ל-4 סנטימטרים. הוא הנקר הגדול ביותר באזור המחיה שלו, ומשקלו דומה לזה של הנקר המגלני שמצוי בדרום אמריקה. הנקר המנוקד והנקר לבן הבטן דומים בגודלם לזה של הנקר השחור, אך הם שוקלים פחות ממנו. נוצותיו של הנקר השחור כולן שחורות, מלבד נוצות ראשו האדומות. אצל הזכרים הנוצות האדומות עוברות לכל אורך ראשם, ואילו אצל הנקבות רק "המצח" אדום. נקר שחור בהתבגרותו דומה לנקר בוגר, אלא שצבעו פחות מבריק, הגוון האדום על ראשו דהוי יותר, ומקורו וגרונו בעלי גוון אפור. הנקר השחור מופיע במספר אגדות בתור נבל עקב עיניו הצהובות החודרניות וציוציו הגבוהים. לנקר השחור יש שני ציוצים שונים. אחד מהם הוא ציוץ בעל צליל גבוה וחזק אותו הוא מפיק רק פעמיים ברצף. הציוץ השני הרם יותר יוצא מגרונו רק בעת מעוף ומזכיר צווחה. גם מעופו של הנקר השחור שונה מאלה של שאר הנקריים, הוא עף באוויר כאשר ראשו מורם.

בית גידול

הנקר השחור מצוי בעיקר בשטחי יערות, בעיקר באזורים בהם ישנם צמחים מחטניים, יערות טרופיים וסבטרופיים ובאזור הטייגה של אסיה. הוא אף מצוי ביערות הרריים וביערות שפלה. פרטים של הנקר השחור נצפו בגבהים של 100 מטרים עד 2,4000 מעל גובה פני הים.

התנהגות

עץ שנוקר על ידי נקר שחור

הנקר השחור ניזון מקמפוניות ומזחלים החיים בגזעי עצים. תזונתו אינה משתנה ונשארת קבועה לאורך כל עונות השנה. כמו אצל שאר הנקריים, צווארו חזק ומאפשר לו להלום בעצים ללא הרף. הודות למקורו הגדול, כוחו הרב ומידותיו הגדולות הוא מסוגל לצוד מזון הנמצא עמוק בתוך קליפת העץ. לנקר השחור רגליים קצרות, דמויי גדם, טפרים חדים וזנב נוקשה המאפשרים לו להיאחז היטב בעץ. לרוב, הנקר יחפש עץ שבגזעו ישנם סימנים לריקבון, אולם מספר פרטים ינקרו דווקא עץ חזק ובריא. ברגע שנוצר חור בעץ, הנקר השחור יגדיל אותו על ידי ניקור מטה כלפי שורש העץ וכך יצור לעצמו קן. את הקן ירפדו שבבי העץ שנוצרו במהלך ניקור הקן. גילופים ופתחים שהנקר השחור מותיר על גזעי עצים, מהווים בית גידול לציפורים ויונקים אחרים, ולכן הוא בעל חשיבות אקולוגית גבוהה באזור מחייתו. לא רק שהוא מספק בית גידול למינים אחרים, אלא שגם הימצאותו ביערות מפחיתה את כמות החרקים הפוגעים וניזונים מעצים.

כאשר הקן מוכן, הנקבה מטילה בין שתיים לשמונה ביצים, כאשר הממוצע נע בין ארבע לשש. לרוב הקן יוקם בתוך עץ אורן או צפצפה. זוג הנקרים דוגרים על הביצים בתורות, ואף מתחלקים ביניהם במטלת האכלת הגוזלים. הגוזלים עשויים להילחם ביניהם על מנת לקבל ראשונים את המזון. לאחר 18 עד 35 ימים, גוזל הנקר השחור יוצא מהקן, ונשאר עם הוריו במשך כשבוע.

מצב שימור

כפי שהוזכר לעיל, אזור המחיה של הנקר השחור גדול מאוד ומשתרע כמעט על פני שתי יבשות שלמות. מין זה מתרבה בכל השטחים המיוערים היטב באזור מחייתו. בנקודה מסוימת, כאשר היו כריתות עצים באירופה ובאסיה, חלה ירידה באוכלוסיית הנקר השחר שעודה ניכרת במספר אזורים, דוגמת הרי הפירנאים. לנקר השחור דרושים עצים בוגרים ושטח ניכר של עצים מתים על מנת שיוכל להתרבות. בחלקים מאירופה, בהם ניטעו עצים חדשים או שיערות טופחו, חלה עליה במספר פרטי הנקר השחור. לעיתים, הנקר נחשב למטרד, כי הוא פוגע בעמודים של קווי חשמל וטלפון. בחלק מהמקרים, הנקר נהרג כתוצאה מהתחשמלות או מפגיעה מאנשים המבקשים להבריחו. לנקר השחור יש אויב טבעי, דלק אירופי, שניזון מגוזליו, מביציו, או מנקבתו אותה הוא מצליח לצוד בעת שהיא דוגרת על הביצים. לרוב, הדלק האירופי משתלט על הקן של הנקר השחור והופך אותו לביתו. מלבד הדלק, לנקר השחור כמעט ואין טורפים טבעיים. הקאק לרוב מגרש את הנקר השחור מקיניו, ואף צד את ביציו וגוזליו. מספר דורסי לילה הגדולים יותר מהנקר השחור עשויים לצוד אותו. ביניהם ניתו למנות את לילית אורל, האוח המצוי, הנץ הגדול ואת עקב החורף.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נקר שחור בוויקישיתוף

• נקר שחור, באתר ITIS (באנגלית)
• נקר שחור, באתר NCBI (באנגלית)
• נקר שחור, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• נקר שחור, באתר GBIF (באנגלית)